בהתחלה חשבתי על שאריות חוטים, ואז הבנתי שכדי לדעת באילו צבעים אני ממש רוצה לסרוג את הוילון הזה, אני צריכה פשוט להתחיל. בשורות הראשונות העליתי
לתסמונת הקן המתרוקן יש חיים משלה, אף אחד לא מכין אותנו לזה.אני מודה, זאת אני, ובימות השבוע אני פוקחת עיניים ורצה לסטודיו שלי ללמד.זה אף
אני כל הזמן חייבת חוטים, זה ממש מדהים לפעמים.זה לא שאין לי, אתן מבינות, דוקא יש לי כמהאני פשוט רוצה עוד.וגם, תמיד יש לי פרוייקטים
אני לא יודעת איך זה קרה, אולי מלדבר הרבה עם הילדים שלי, שכבר לא כל כך גרים בבית במשך השבוע
למה לסרוג גרביים? שואלים אותי את השאלה הזאת לא פעם. בעצם, בכל פעם שאני נתפסת עם מסרגות וחוטים, בדיוק בשלב הזה בו רואים שנסרגים כאן
כבר הרבה הרבה זמן אני רוצה סוודר-קרדיגן צבעוני כזה, שיחמם אותי בחורף, הבעיה היתה, שכדי שהוא יהיה מוכן לימים הקרים האלה, התחלתי לסרוג אותו כשעוד
הרבה, כל כך הרבה דובר על זה, ועדיין השיחה מתגלגלת ככה שהיא לא נגמרת. הסיפור של השטיח הזה, המכונה ״שטיחי שרשרת״ התחיל לפני כמעט שנה,
*כדאי לקרוא עד הסוף הסוף, כי למטה יש לנו הפתעה מי שמכיר אותנו אפילו קצת, יודע שחוץ מסריגה אנחנו מאוד אוהבות תכשיטים צבעוניים, כאלה שמקשטים בשלל
Ⓒ כול הזכויות שמורות לעידית פארן | סורגות בזמן 2011 | תנאים ושימוש באתר | מדניות נגישות
Site by 84 zebras studio
