דרך הסריגה של הקלמר הזה פשוטה מאוד, אבל כמו בהרבה פעולות שאנחנו עושים בחיים, גם פה צריך לנשום קודם, רצוי להכין תה (או קפה, זה תלוי אם נטע נמצאת בסביבה)
ולסדר מוזיקה נכונה.
כי אם יש משהו שנכון להגיד על הקלמרים האלה, זה שכשהמקצב והמוזיקה שלהם מדוייקים, הם יוצאים פשוט מקסימים.
אז איך מכינים אותם?
כדי לסרוג קלמר כזה, שגודלו בערך 16 על 10 ס״מ נדרשים לנו
רוכסן באורך של כ- 16 ס״מ
חוט רקמה
חולצת טריקו אחת (או כ-4 מטרים של חוט טריקו מוכן)
בערך שישה מטרים של חוט כותנה לכל שורה שנסרוג, בארנק הזה סרגתי בכל שורה בצבע אחר, אבל אם בוחרים בצבע אחד של חוט, אז פקעת אחת של 50 גרם בהחלט תספיק
מסרגה אחת מספר 3 (או 3.5)
לפני שנתחיל, נגזור את החולצה לחוט כמו בהסבר הזה שלנו
נניח את החולצה הגזורה בצד יחד עם שאר החוטים ונרקום על הפס של הרוכסן (לרוכסן יש בצדדים פסי סימון שמסמנים את התפר כשתופרים אותו במכונה) שרשרת עיניים
בתמונה הזאת, רקמתי על הרוכסן שרשרת העיניים (בתמונות מספר 1-3), כאשר המרווח בין התכים הוא בין 5-7 מ״מ
אחרי שיש לנו שרשרת עיניים רקומה, אפשר להתחיל לסרוג לתוכה.
המסרגה תיכנס לתוך כל עין שרשרת (שנראית בדיוק כמו עיניי שרשרת סרוגות)
וחוט הכותנה הצבעוני יעבור מתחת לחוט הטריקו, שלאורך כל סריגת הקלמר נעביר את החוט מסביבו ובתוך העיניים, בדרך זו הוא נלכד בין חצאי העמודים ומשווה לסריגה מראה תפוח ואחיד.
נסרוג לתוך עין השרשרת הראשונה שני חצאי עמודים, וכך גם לתוך עין השרשרת השניה, ולעין השרשרת השלישית חצי עמוד בודד,
(קחו בחשבון, שמספר חצאי העמודים יכול להשתנות בהתאם לאורך תכי השרשרת שתרקמו, ככל שהתכים יהיו גדולים יותר, כך יהיה צורך גדול יותר בהכפלות של חצאי עמודים בתוך כל תך)
ברצף התמונות הבא, אפשר לראות שורה אחת שלמה של חצאי עמודים, סרגתי אותה בבורדו, את חצי העמוד האחרון סרגתי מעל חוט הטריקו שבתחילת השורה, כדי לאסוף ולסגור כמה שיותר יפה את השורה, ואז סיימתי בעין שטוחה כאשר חוט הטריקו מאחורי העבודה.
בתמונה מס 11 אפשר לראות איך אני מתחילה את השורה הבאה
הסדר של הצבעים לא כל כך משנה, יותר חשוב שנאהב את כולם
ואם זה צבע אחד, אז ברור שרצוי שנאהב אותו באופן מיוחד
ככה החוטים נראו לפני שהתחלתי לסרוג את הקלמר המתוק
וככה הקלמר נראה לפני שהכנסתי לתוכו את כל העפרונות הצבעוניים שלי
(*לא שלי, של הילדים והם ממילא היו מפוזרים בכל הבית)
ומוזיקה, אתם יודעים שאנחנו לא באמת יכולות בלי.
אז לפעמים אנחנו מדברות על זה, בזמן השיעורים,
על הקסם שיש בחיבורים האלה, בדיוק של קול, ועומק של שנים.
ארתה פרנקלין היתה יכולה להיות אמא של שתינו, והיא בחרה להוציא אלבום שכולו מחווה לזמרות צעירות,
מה שיפה בעיבוד הזה של Rolling in the deep, חוץ מזה שהוא של אדל, ושהוא מהפנט בפני עצמו הוא השילוב לקראת הסוף עם Ain't No Mountain High Enough
ורוד, אדום אפור וסגול גרים באותו המקום
