כשארזתי את עצמי אל החופש, ארזתי כמובן גם מסרגות וחוטים.
ושם באיים,
בחנות מקומית מלאה מוצרים זרים ומשונים,
נתקלתי בין אביזרי הדייג,
בחוטי ניילון שזורים בצבעים בוהקים,
כמו אלה שעשויות מהן רשתות הדייגים.
בטבעיות ובלי היסוסים, הנחתי את החוטים בסל הקניות בין קרם השיזוף ודוחה היתושים.
ומייד כשחזרתי לשבת במקומי מול הים, התחלתי בניסיונות וגישושים של היכרות עם החומר החדש.

מרוב התלהבות שכחתי שצריך קודם לגלגל את סליל החוטים הגדול לפקעת מסודרת.
הסליל הפך באחת לפלונטר סבוך של חוטים, בלי התחלה, אמצע וסוף.
איך לא ראיתי את זה קורה.

תוך כדי שחרור הבלאגן התחלתי לסרוג.
התחלתי בשורת בסיס faundation base שזה דבר חדש ונפלא שאמצנו. מתאים בדיוק לסדר את הבלאגן של חוט הניילון.

חוט הניילון מתנהג לגמרי אחרת ממה שאני מכירה. הוא מתעקל בלולאות עגולות לפי הגמישות היחסית שלו. הוא מכתיב עיניים די גדולות שנראות בהתחלה קצת מבולגנות, אבל מצליחות להתארגן יפה בשורות.

ככל שהסריגה התקדמה, הבנתי עוד כמה דברים על ניסיונות לביית חוטי ניילון עצמאיים.
כל תכונה קטנה שאנחנו מכירות מסריגה בחוטים יותר רכים וגמישים מקצינה ומקבלת חיים חדשים.
כל הסתלסלות הופכת מייד להתגלגלות חסרת פשרות. וכל התרחבות הופכת לעיוות.
התחתית שסרגתי לסל הפכה לא גמישה כאילו נאבקה בכורח להסתדר מאורגנת וסדורה בשורות הסריגה. היא נשארה עקשנית וקשוחה ושיבשה את התפתחות הצורה.

חוטי ניילון, הבנתי, טובים בעיקר להכנת רשתות. טוב להם למסגר את החורים.
מהעיוות המקורי לא הצלחתי להיפטר לכן התחלתי לסרוג סל אחר.

כך יצאתי לדרך חדשה,.
עם חוט ניילון חדש ומסרגה,
יושבת על החול,
סורגת חורים ורודים מול הים הכחול.