ההחלטות הגדולות האלה, אילו צבעים לשלב תמיד גורמות לי תמיד לחשוב הרבה, לחפש ולדייק, ולפעמים גם לחלום. אני מתלבטת מאוד, וגם רוצה להכניס את כל הצבעים כולם, ומוצאת את עצמי הרבה פעמים מנסה לצאת מהרמוניית הצבעים שאני רגילה אליה, וכמעט תמיד מוצאת את עצמי חוזרת אל אותם הצבעים, אין לי הסבר למה, אחר כך אני חושבת קצת ומבינה שבעצם יש לי. יש משהו בצבעוניות, בדיוק כמו בטעמים, שעושה לנו סדר, מנחם אותנו, אנחנו יכולות להיות מאוד עצבניות בגלל מוזיקה שלא נעימה לנו באוזניים או בגלל שאנחנו רעבות, ובדיוק באותה המידה כשיש לנו מול העיניים צבעים לא מתאימים, שאנחנו לא אוהבות במיוחד, זה יכול לעשות אותנו ממש עצבניות. ובסריגה, הצבעים הם הראשונים, והם קובעים איך תיראה העבודה שלנו, ואיך נרגיש תוך כדי הסריגה, וגם אחר כך. אחרי שחילקתי את הצבעים לפי צבעים ראשוניים, משניים, משלימים ושלישיים (לא לא, אנחנו לא הולכות להסביר עכשיו את תיאורית הצבעים, רק לדבר עליה בכללי) הבנתי שיש קשת צבעים של צבעים טבעיים שאני בכלל קוראת לה ביני לבין עצמי ״צבעי הדף הלבן״ ואני מתכוונת לאותם הצבעים שישמשו כרקע כשאני סורגת. בגופיה שבתמונה, הצבע הלבן שמשמש כרקע הוא גוון אבן בהיר, לא ממש אפור ולא ממש אוף-וואיט, אבל בהיר מספיק כדי שהפסים הצבעוניים ייראו עליו כמו ציור של טושים עבים.
אני אוהבת גם לשחק עם החוטים, להניח אותם, לחשוב ולא לחשוב כי באמת יש משהו בצבעים שמסתדר לבד גם על פי ההגדרה של צבעים קרים וחמים
משמאל הקפתי בעיגולים את הצבעים הקרים (הכחולים והירוקים) ואת הצבעים הקרים (האדומים, כתומים וצהובים) ומצד ימין למטה הקפתי את החוטים בגוונים שאני קוראת להם צבעי הדף הלבן שלי. הם לא באמת לבנים, אבל הם בהירים ויכולים לשמש כרקע. (חסרים החוטים הסגולים, שהיו נכנסים לצבעים הקרים אם היו)
כשאני מחפשת השראה אני פותחת ספרים, לפעמים הם לא ספרי דוגמאות שקשורים לסריגה, כי אם ספרים על אופנה או עיצוב. הספר בסדרה Fruits של Soichi Aoki שיצא לפני 20 שנה מלא כולו בהשראה של אופנת רחוב יפנית, ואני אוהבת לעלעל בו ולחפש דוקא את צירופי הצבעים שאני פחות מתחברת אליהם, וגם תמונות של פריטים סרוגים. עברו אמנם 20 שנה מאז שהצעירים המטריפים האלה צולמו ברחוב, אבל בשנים האלה גם ביפן הסריגה לא היתה מאוד פופולרית. זאת מיצ׳יה עוטה שאל סרוג במסרגה אחת
ריקו, לבוש באפודה מהממת (בעיניי, זה באמת עניין של טעם) שסרוגה במסרגה אחת הוא לובש חצאית, ואפילו מחלון הסניף של גפ מאחוריו מציצים צבעים חמים כמו אלה שהוא לובש
זאת איוטו שהאדום והלבן (מעין שאל-פונצ׳ו סרוג במסרגה אחת) משתלבים כל כך יפה עם התיק, הנעליים ותליון הפרפר שלה. השילוב של החום והקור בצבעים
את התמונה הזאת של התיקים מצאתי בחוברת של חברת Scheepjets, היא נורא חורפית, אבל אני מוצאת שהשחור הלבן והאפור עם כתמי הצבעים החמים עליהם עושים לי סדר. כמעט בא לי להגיד שהם עושים לי סדר בסדרי העדיפויות של הצבעים.
ובסוף, הטבע עושה לנו סדר, את פרח הגרניום הזה הכנסתי לפני כמה שבועות לכוס עם מים, ואחר כך, כשהארנבת (שקראתי לה אנה) היתה מוכנה, שמתי לב שהכתום האפרסקי של הפרח, והשמלה (והנקודות בנעליים) ממש מדברים באותה השפה.
והנה הארנבת, קראתי לה אנה, בגלל שאנה היא אישה מקסימה אחת שאני מכירה, וגם כי פתאום חשבתי שהשם ממש לגמרי מתאים לארנבת.
בסוף אני מציירת את החלום, הוא לא בשמים, וכמעט באופן טבעי הצבעים מתחלקים אצלי לחמים וקרים, ונשאר לי רק לסיים לסרוג את הגופיה (שאת הדוגמה שלה אני כותבת)
כאן אפשר למצוא לוח פינטרסט עם גלגלי צבע שאני אוהבת וכאן את הפוסט שכתבתי על סריגת הארנבים
הסדנה הקרובה לסריגת הארנבים תתחיל בשבוע האחרון של מאי, היא מתאימה למי שיודעות לסרוג בשתי מסרגות, והטכניקות הנדרשות כדי להשתתף בסדנה הן סריגת ימין ושמאל, הוספות עיניים וצמצומים כמו שמוסברים בסרט הזה
שיעורי הסריגה שלי מתקיימים בסטודיו שלי בעשרת סורגות בזמן בווייז בימי שני אחר הצהריים 16:00-19:00 ובימי שלישי בבוקר 9:00-12:00 ואפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ שלי, או לשלוח לי הודעה לנייד עידית 054-5901388
אני אוהבת שהדברים משתלבים, וחוה אלברשטיין שרה את זה כל כך יפה שזה פשוט מתבקש להניח אותה כאן בעדינות עם הקליפ, ולשנן את המלים המתוקות של המשוררת זלדה